חזרתי לפני שבועיים מפריז, אחת הערים האהובות עליי. כאמריקאית בפריז (נשמע כמו אמילי בפריז אבל פחות) היו לי מספר רגעים מביכים כשחייכתי למלצר, למוכרת בחנות ולקונסיירז' במלון. באמריקה לימדו אותנו להסתכל ישר בעיניים ולחייך כשאנו מדברים עם אנשים אחרים. בפריז התבהר לי מהר מאוד שחיוך או הבעת פנים יכולים להיות גורם פוטנציאלי לאי-הבנה בין תרבותית.
נזכרתי גם שכאשר הייתי באוקספורד לפני מספר חודשים שמתי לב שהבריטים נמנעים ליצור קשר עין ברחוב כמעט לגמרי, הפוך ממה שקורה בישראל… בשיחה עם בחורה מקומית הבנתי שאם אחייך יתר על מידה או לחילופין אסתכל ישירות לעיניים בפגישה עסקית עם גבר, הדבר עלול להתפרש כניסיון לפלרטט.
יש מדינות שבזירה העסקית, לחייך בעיתוי לא נכון יכול לגרום להשלכות מרחיקות לכת. אולי זה לא יביא לפיצוץ עסקה, אבל במפגשים חברתיים הדבר בהחלט יכול להיות מביך ועלול לחבל בבניית מערכת יחסים עסקית.
פרוש החיוך שלך בתרבויות שונות
ברוסיה לא מחייכים כי חיוך ידביק עליך תווית של אידיוט ובמקרה הרע יותר מניפולטיבי. בטח נתקלתם בצילומים משפחתיים בהם כולם עם פנים חמורות סבר או זועפות.
ביפן חיוך מתפרש או כאות לכבוד או כהסתרה לרגשות האמיתיים. יתרה מזו, בתרבות היפנית שדוגלת בתקשורת לא מילולית משתמשים יותר בעיניים מאשר בפה. כך היפנים יכולים להעריך אם החיוך שלך הוא אמיתי או מזויף.
האוסטרלים והקנדים מחייכים כדי להביע את שביעות רצונם והלך הרוח הטוב, ולמרות שהם לא תמיד מצטיינים בחיוך של "קולגייט" שמאפיין את האמריקאים, הם בהחלט מחייכים הרבה יותר מאשר הרוסים, היפנים, הסינים, השוויצרים והאנגלים. כבר אמרנו כשמשווים בין תרבויות תמיד עושים זאת לפי "תאוריית המידתיות?".
מה הסיבה שבאמריקה "לארג'ים" בחיוכים (בניו יורק פחות…)? כי חשוב להציג פנים נעימות לאנשים סביבנו גם כשאנו עצבניים או טרודים. זו הבעת "ברירת מחדל", בטח ובטח כשיש אנשים אחרים מסביבנו. חברות סטארט-אפ ישראליות מכירות זאת היטב כשבסיום פיץ' מול משקיע אמריקאי מייד רואים את החיוך הגדול מלווה בשני משפטים: "היה מעניין מאוד, נשמור על קשר."
למה בתרבויות אחרות מחייכים יותר מאשר באחרים?
אם במדינות כמו ארה"ב, קנדה, ואוסטרליה יש תרבות חיוך ובמדינות כמו סין, רוסיה ויפן פחות מחייכים, מה זה אומר?
בהתאם למחקר באטלנטיק (Atlantic) ועוד מאמרים שונים שפורסמו, במדינות שהוקמו על בסיס של אוכלוסייה שמורכבת מתרבויות רבות מחייכים יותר מאשר במדינות הומוגניות. כשמהגרים מתרבויות שונות, דוברי שפות שונות, נפגשים הם נאלצים להתמודד עם תקשורת בלתי מילולית כדי להתחבר לשכנים שלהם.
הגרמנים לא נוהגים לפזר חיוכים לאנשים זרים, אבל לפני 150 שנה כשמשפחה גרמנית היגרה לארצות הברית וחיה בסביבה רב תרבותית של משפחות מפולין, אירלנד, ואיטליה כולם היו צריכים ללמוד להסתדר אחד עם השני למרות מחסום השפה, וחיוך היווה תפקיד חשוב ביצירת אינטראקציה ותקשורת.
חיוך לא תמיד משקף אושר
הרבה מאיתנו משייכים חיוך לאושר והרי כולנו רוצים להיות מאושרים. לכן פעמים רבות אנשים מחייכים כדי להראות לסביבה שהם מאושרים ושהחיים שלהם "תותים"..
חשוב לזכור שכאשר נכנסים לעומק המשמעות של תקשורת לא מילולית בתרבויות שונות, חיוך לא תמיד משקף אושר! לדוגמה: מדינות כמו שוויץ, שוודיה, ופינלנד אשר מדורגות גבוה בסולם "האושר" התושבים שם מדורגים נמוך בסולם החיוך. מצד שני ארה"ב שמדורגת נמוך בסולם האושר העולמי דוגלת בתרבות חיוך בכל מצב.
ישראל מדורגת במקום התשיעי והמכובד בסולם האושר. מה לדעתכם זה אומר עלינו, האם הישראלים נוהגים לחייך לאנשים זרים ברחוב? האם אנחנו סלקטיביים בחיוכים ?
העצה שלי לאנשי עסקים שעובדים מול מדינות שונות היא לוודא מראש איך מתייחסים לחיוך, וזאת כדי לבנות מערכות יחסים טובות עם בעלי עניין בתרבות היעד שלכם. הדבר יעזור לכם להתנהל ברגישות ובאפקטיביות עם הקולגות שלכם, גם אם זה ידרוש מכם להתאפק מלחייך לאנשים בלי כל סיבה.