"עבדתי על המצגת כשבוע והכנתי מצגת מאוד מרשימה" כך אמר לנו אחד הלקוחות שלנו.
שאלנו אותו, "באיזה מדינות אתה מתכוון להציג?" תשובתו הייתה: "ארה"ב, צרפת וקוריאה." שאלנו שוב, "כמה מצגות הכנת…?"
הבנה בין תרבותית זה כמו לגדל ילדים – העובדה שהצלחת עם הילד הראשון לא מנבאת הצלחה עתידית. אתה חייב להיות קשוב לכל ילד, להבין כיצד הוא שונה מהאחר, לקבל את השונות, ולדעת להתאים לפי המצב והשינויים בשטח.
תרבות משפיעה על סגנון העבודה העסקי, והבנה זו היא קריטית.
בכדי ליצור חיבור בין-תרבותי אמיתי יש צורך בהעמקת האינטראקציה עם עמיתים מתרבויות אחרות, הבנת התנהגויות שהן מעבר ל"פני השטח" – לא רק אלו שניתן לראות ולשמוע – כלומר הבנת תהליכי המחשבה שהן תולדה של אותה תרבות ומהווים את הבסיס לאותן התנהגויות.
השפעת התרבות המקומית על סגנון העבודה הינה לעיתים קרובות עמוקה ביותר, ובאה לידי ביטוי בדרכים שונות. אנשי עסקים תמיד "מציגים", בין אם פרונטאלית, מול קהל, באמצעות הטלפון, או בהצגה מהירה של רעיון במייל. דרך ההצגה הנכונה משתנה מתרבות אחת לשניה וההבדלים הם תוצר של סגנונות עבודה מושרשים ומקובלים תרבותית.
לכן, קורה לפעמים שגם כאשר המציג מרגיש שהיה במיטבו, הקהל הזר יכול להרגיש מבולבל, מתוסכל, או משועמם עד מוות. לעתים קרובות אין זה משנה כמה זמן הוקדש להתגברות על חסמי שפה או להבנת נורמות תרבותיות ברמת פני השטח. "העשה" ו-"אל תעשה" מועילים, אבל בפועל יש צורך בתרגול וניסיון בכדי להבין כיצד לתקשר בצורה יעילה על פני תרבויות. יש צורך בהערכה של המצגת מנקודת מבטה של התרבות האחרת.
סגנון מרומז יכול לשעמם קהל מתרבות שמתאפיינת בתקשורת ישירה
מנהלת סינית מקבלת משרה זמנית כמובילת פרויקט בחברה אמריקאית. בזמן הצגת תהליך הפרויקט לקהל אמריקני, המנהלת האמריקאית שלה משתלטת על המצגת באופן בלתי צפוי.
הסינית מבולבלת, ולא מצליחה להבין מה היא עשתה לא נכון. המנהלת מסבירה שהמצגת שלה היתה מכוונת לקהל סיני ולא לאמריקאי. המנהלת הסינית פתחה את הצגתה עם שפע של מידע עובדתי על הרקע – הצגה מעגלית – לפני שהגיעה לנקודה העיקרית שהינה התקדמות הפרויקט עד כה. וזאת כפי שמתאים לתרבות הסינית.
המצגת עצמה היתה מדויקת ומפורטת, אז למה היא לא הדהדה בקרב הקהל האמריקאי? זה נוגע לאופן שבו תרבויות שונות נוטות לחשוב, וכיצד הבדלים אלו מעצבים את סגנון התקשורת במקום העבודה. סגנון מצגת אמריקאי מתמקד מיד ברעיון המרכזי – היבט של סגנון תקשורת המוגדר "שורה תחתונה" המקובל בארה"ב. אמריקאים, בניגוד לסינים, מאבדים עניין לעיתים קרובות אם הרעיון המרכזי, או "התמונה הגדולה", אינה מתומצתת ב- 3-5 נקודות מפתח ישר על ההתחלה, עם הסברים בהמשך רק בהתאם לצורך.
בחן בזהירות את קהלך – והתאם את עצמך
סיפורה של מנהלת הפרויקט הסינית מהדהד היטב כאשר מנהלת ישראלית, בעלת הכשרה חוצת תרבויות, מציגה בגרמניה. למנהלת הישראלית ניסיון עם סגנונות עבודה שונים מושפעי תרבות, ולכן היא מבינה שהסגנון הגרמני, המתרכז ב- "חשיבה אינדוקטיבית", נוטה להוביל את הקהל בהדרגה אל הרעיון המרכזי, כשהאחרון מוצג כמסקנה של טיעון לוגי. אם היא היתה נצמדת לסגנון הישראלי – שמאופיין לעתים קרובות ב"חשיבה דידקטית" (מאפיין נפוץ בתרבויות עם סגנון תקשורת ישירה) – היא היתה מציגה את המסקנה תחילה, ואחר כך מסבירה כיצד הגיעה לשם.
מאחר והיא בנתה את הטיעון שלה בצורה לוגית באופן אינדוקטיבי, עם שפע של פרטים, המנהל הגרמני החמיא לה לאחר המצגת, וציין כי מעולם לא נתקל בישראלי המציג בסגנון גרמני. הוא אישר שהמצגת שלה אפשרה לקהל להבין את המידע בקלות, וכתוצאה מכך, הם יתמכו בפרויקט !
בחזרה ללקוח שלנו. המצגת שלו משקפת את התרבות העסקית הישראלית בה מציגים כבר בהתחלה את השורה התחתונה, כלומר את החדשנות, הפוטנציאל לרווחים ועוד. מתוך התפיסה התרבותית הנ"ל הוא חשב שאחרי שכולם יתלהבו מהרעיון, הוא יציג את הדרך, הטכנולוגיה הנדרשת, לוחות זמנים ואת האתגרים הנוכחיים והעתידיים. הוא חשב שאותה מצגת מתאימה לשלושה קהלים שונים ביותר אחד מהשני, אמריקאי, צרפתי וקוריאני.
לסיכום, בהצגה, יש משמעות קריטית להבנת בין תרבותית והתאמת ההצגה לסגנון התרבותי המקומי. האם בידכם הכלים לעשות זאת?