בתרבויות בהן שמירת הכבוד (Saving face) ושמירה על ההרמוניה בתקשורת חשובות, בדרך כלל לא יגידו לך את מה שאתה רוצה לשמוע, גם אם זה מדויק, כדי לחסוך לך מבוכה.
להלן מספר דוגמאות:
היפנים: בתרבות היפנית תשובה של “לא” היא הדרך המהירה ביותר לאובדן כבוד (Losing Face) לשני הצדדים. התקשורת בתרבות היפנית מושפעת מתפיסות מקיפות כמו קיום מערכת יחסים, היררכיה והרצון לשמר את הקונסנסוס. כך שאם לדוגמא תשאל “האם אנחנו מסכימים על לוחות הזמנים?” והעמית העסקי שלך כלל לא מסכים, הוא ישתוק, יינשף אוויר דרך שיניו ויענה: “אנחנו נלמד את הסיטואציה” או “נעשה את המיטב” שפרושם המובהק הוא “לא.”
הגרמנים: התקשורת הגרמנית מתאפיינת כמאוד ישירה עד כדי כך שישנן תרבויות שתופסות את ישירותם כמעליבה. הגרמנים לא יודעים לפענח את “הלא נאמר,” אבל לצד הישירות גם להם יש מסרים מבלבלים. אם ישאלו אותך “האם תרצה לשתות?” ואתה תענה ב”תודה” (Danke), למעשה אמרת לו “לא תודה.” התשובה הנכונה תהיה “בבקשה” (Bitte).
ההודים: אם תשאל אדם הודי “האם נראה לך שנוכל לסגור את העסקה?” הוא יגיד לך “כן” כאשר לדידו, התשובה אינה חיובית באופן חד-משמעי. כדי לקבל תשובה ברורה עלייך ללמוד איך לשאול את השאלה בצורה נכונה: “מה לפי דעתך צריך לקרות כדי שנוכל להתקדם עם העסקה?”.
הסינים: גם בסין תשובות שליליות הן עמומות. הכי קרוב שתצליח להביא את האדם הסיני להשיב לך ב”לא” יהיה במשפט כגון ” אני לא מרגיש עם זה בנוח” שפרושו הוא שהאיש מאוד מתנגד לרעיון שלך. חשוב להבין תשובות כגון “אנחנו נחשוב על זה” שמעידות על “אנחנו לא מעוניינים.” ומאותה נקודה חבל שתשקיע במאמץ נוסף לעשות follow-up אפ כי בעיני הסינים העסקה איננה רלוונטית.
לסיכום, כדי להצליח להבין תקשורת שונה מזו הישראלית, אתה נדרש לשנות את הדרך בה אתה רגיל לתקשר. תהיה קשוב לשפת הגוף, לטון הדיבור ול”נאמר,” אבל הכי חשוב הוא ללמוד לפענח את ה”לא נאמר,” כי אם צריך לבחור בין המילים הנאמרות לבין הכוונה שטמונה בין השורות, תמיד הלא נאמר יהיה התשובה המדויקת.
פורסם ב – status.co.il